היה היה איש, מעט מבוגר. שיבה בו זרקה, אך הוא לא נשבר.
נשבע למצוא לו שעון, לאחר ששלו, עזב או נגנב על ידי מישהו זר.
חיפש, פשפש, תר וחזר. "איפה אמצא, איך אהיה מאושר?"
שעון כה יפה היה, וכה מסודר, ותמיד בחצות היה לו שר:
"טְווי טְווי, קוּ קוּ, טְווי טְווי, קוּ קוּ". שעון נאמן, לאיש מפוזר.
חיפש, פשפש, ישב וחשב: "אולי אבנה בעצמי, שעון מזהב".
אך לבנות לא ידע, וגם את ברגיו, מישהו מזמן ממנו גנב.
"טְווי טְווי, קוּ קוּ, טְווי טְווי, קוּ קוּ". שעון נאמן, לאיש נעזב.
חיפש, פשפש, יבש ולחש: "אלך לי לקנות, שעון די חדש".
הלך ויצא, עם פרח בדש, אך אין כבר חנות, יש רק מגרש.
"טְווי טְווי, קוּ קוּ, טְווי טְווי, קוּ קוּ". שעון נאמן, לאיש מיואש.
חיפש, פשפש, ועלתה תהיה: "אולי אחפש לי שעון קוקיה?"
לציד יצא, כיוון וירה, אך במקום על ציפור, נפגעה פטרייה.
"טְווי טְווי, קוּ קוּ, טְווי טְווי, קוּ קוּ". שעון נאמן, לאיש בעיה.
חיפש, פשפש, מלל וגלל. "אעשה שעון שמש, כזה משוכלל".
אך אבוי מה קרה, הליל צלל, אין בכלל שמש, גם לא בחלל.
"טְווי טְווי, קוּ קוּ, טְווי טְווי, קוּ קוּ". שעון נאמן, לאיש מטורלל.
חיפש, פשפש, ואמר ביגון: "לעולם לא אמצא, לא יהיה לי שעון".
אך מה התברר, על מה כל השאון, חברנו חיפש בכיס לא נכון.
"טְווי טְווי, קוּ קוּ, טְווי טְווי, קוּ קוּ". שעון נאמן, לאיש שגעון.