בלונד על בלונד

שעה אחרונה של אור, יושבים על החלון

על קפה ומילים פשוטות, חיוך עייף

נושמים עמוק את האוויר, כאילו עוד מעט ייגמר

בחוץ הצבעים נמרחים, נעלמים, ושאון היום מתחלף

במנגינות קטנות של שערים נסגרים, ילדים נאספים, שיחות שקטות

זה ערבו האחרון של הקיץ, אך לא רק שלו

כשחושך ייפול אהיה גם אני במקום אחר

אני והקיץ עוזבים, בינתיים

זה היה קיץ של נוחות זמנית ונפלאה

מסדרון של אור בדרך לתחנה הבאה,

שתגיע בסופו של ערב הקיץ האחרון הזה

ועד אז, בשעה אחרונה של אור, יושבים על החלון

אני והקיץ, נפרדים זה מזה בשקט, בחיוך עייף, אבל בחיוך

Tags: שיר

This entry was posted on יום שבת, ספטמבר 11, 2010 at 19:19 and is filed under עט נוצה. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.