בלונד על בלונד

כל לילה היא הייתה בוכה לכרית שלנו. ואני הייתי אוסף אותן. דמעה-דמעה, פנינים זוהרות שלא קיימות במעמקי הימים.

פנינה-פנינה הייתי מרים, ומניח בעדינות בקופסה מתחת למיטה. כאילו מבטיח להן עתיד טוב יותר. פיצוי.

ומאז אני מכין את השרשרת. שרשרת פנינים-פנינים. לא תמצאו כאלה גם אם תחפשו בקצה העולם. פנינה-פנינה הייתי לוקח ומשחיל בזהירות, כאילו על קצות האצבעות, שאף אחד לא יראה או ישמע. וככה אני כבר שנים, משחיל ומטפח, בשקט-בשקט, שרשרת פנינים-פנינים לבחורה הבאה שתבכה לי על הכרית.

Tags: סיפור קצר

This entry was posted on יום ראשון, יוני 13, 2010 at 02:47 and is filed under עט נוצה. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.