אם מוטי לא היה מועד באותו יום על המדרכה, כנראה שהוא לא היה יודע, וכנראה שהכל היה נשאר אותו דבר. לא בגלל המעידה, פשוט בגלל שלא היו עושים לו את הבדיקה הזו. וזה לא שעשו לו את הבדיקה בגלל המעידה, אלא בגלל המתמחה המגושם הזה שחשב שהוא בכלל חולה אחר.
אדי הוא מתמחה בהדסה, הוא הגיע מאמריקה לפני כמה שנים והתחיל ללמוד רפואה כאן בירושלים. האמא היהודיה שלו הייתה גאה מאוד. אבל הוא היה מגושם ומבולבל. אפילו שצלח את הלימודים, הוא כל הזמן עשה טעויות. ומוטי, מוטי בסך הכל מעד וסובב את הקרסול כשירד עם הכלבה בבוקר. ואם הוא לא היה יורד עם הכלבה בבוקר, כנראה שהוא לא היה מועד. בכלל ענבל, חברה שלו, הייתה צריכה לרדת עם הכלבה, אבל היא חזרה מאוחר מהעבודה והוא לא רצה להעיר אותה. אז הוא ירד, ומעד. ובבית החולים לא היה לאף אחד סבלנות למישהו שבסך הכל סובב את הקרסול. אז הוא הקים מהומה, עד ששלחו אליו את אדי. מוטי חשב שהוא ייקח אותו לצילום. "הזריקה הזו תכאב ממש טיפה", הוא אמר במבטא אמריקאי. "מה זריקה, מה תכאב עכשיו", מוטי חשב.
אדי בכלל לא היה אמור ללמוד רפואה, הוא הגיע לארץ ללמוד משפטים, כמו אבא שלו וסבא שלו, אבל חברים שלו בארץ אמרו לו שעם נתונים כמו שלו הוא חייב ללכת ללמוד רפואה. היה לו לב טוב, לאדי, אבל לב טוב לא עוזר כשיש לך שתי ידיים שמאליות. ובמקרה של אדי, שתי ידיים שמאליות היו מכה. גם לאמא היהודייה שלו היו שתי ידיים שמאליות, ולא פעם החליקו לה מהידיים ביצים במטבח, וכשהאבא העורך דין של אדי היה רואה את זה הוא היה מתעצבן. כמה שהוא היה מתעצבן.
באותו בוקר אדי היה במיון, וכששלחו אותו למוטי הוא בדיוק היה עם ערימת תיקים בידיים. מכל המהומה אדי הפיל את ערימת התיקים, ומרוב בלבול הרים תיק של חולה שהיה אמור לעבור סדרת בדיקות בגלל איזה גוש שגילו אצלו ברגל. אדי צעד לכיוונו של מוטי ואפילו בלי לשאול מה קרה לקח אותו לבדיקה. מוטי ניסה להסביר לכל מי שרצה לשמוע שהוא בכלל בא בגלל הקרסול, אבל הוא כבר מזמן גילה שאנשים שחושבים שהם יודעים מה הם עושים לא אוהבים להקשיב. וככה יצא שהוא חיכה במשך שעתיים וחצי לתשובות שהוא בכלל לא רצה לקבל.
האחות שניגשה אליו עם התוצאות מעדה מעט במסדרון הארוך, והדבר היחיד שהוא היה יכול לחשוב עליו זה אם גם היא הורידה את הכלבה בבוקר.
Tags: סיפור קצר